<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"ו</h1>
<h2>דף י:</h2>
ועכשיו בזמן הזה כל הגרים מותרים לבא בישראל מיד, דתניא בתוספתא דמסכת ידים (פ"ב ה"ח) ומביאה בברכות פרק תפילת השחר (כ"ח א') שבא יהודה גר העמוני לפני חכמים ושאל להם מה אני לבא בקהל והמסקנא שהתירוהו לבא בקהל מפני שכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל העולם כולו ועירבבם זה בזה והגלה כל אומה ואומה ממקומה והואיל ונתערבו האומות האסורות באומות המותרות שהן רוב הותר הכל שכל הפורש מן האומות להתגייר חזקתו שמן הרוב פורש (ברכות שם), ומה שאמרו (מגילה י"ב ב') הסנהדרין בגולה לאחשורוש כשבא ליטול עצה מהם להרוג את ושתי ואמרו לו לך קח עצה מחכמי מואב שהן מיושבין שנאמר (ירמיה מ"ח י"א) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמריו לא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר, דוחים היו את המלך (יבמות ע"ו ב' תד"ה מנימין) פן יחרה אפו עליהם כאשר תשוב חמתו מושתי, ומן המקרא אין ראיה שהרי הוא נאמר קודם בלבולו של סנחריב. תניא בתוספתא דקידושין (פ"ה ה"ו) אמר רבי יהודה מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבא אמר אני מצרי ראשון אשיא לבני מצרי[ת] שנייה כדי שיהיה בן בני ראוי לבא בקהל, אמר לו רבי עקיבא טעית שכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל כל העולם כולו, אמנם בתוספתא דמסכת ידים (פ"ב ה"ח) תניא אמר לו רבן גמליאל אף גר המצרי יהא מותר אמר לו ר' יהושע למצרי(י)ם נתן להם הכתוב קצבה שנאמר (יחזקאל כ"ט י"ג) מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שם וישבו על אדמתם, פירוש וחזרו לקביעותם ונאסרו (ע"פ יראים סי' מ"ב) וצריך להתיישב בדבר, ורבינו שמשון איש ירושלים כתב (ר"ש ידים פ"ד מ"ד) כי בחלק (סנהדרין צ"ו ב') משמע שעמון ומואב לא בלבלם סנחריב כי אם נבוכדנאצר שאומר שם עמון ומואב שכיני בישי דישראל הוו שלחו לנבוכדנאצר תא עלייהו וירמיה נמי כתב (ירמי' כ"ז ב') עשה לך מוסרות ומוטות ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ביד המלאכים הבאים אל ירושלים אל צדקיהו, משמע שאחר סנחריב היו שכיני ישראל והיו משועבדים לצדקיהו ובלבלם נבוכדנאצר אחרי כן, וכמו שבלבל עמון ומואב כן בלבל מצרים אחר ששבו מבלבולו של סנחריב, ולפי שהתחיל סנחריב הבלבול נקט סנחריב ועיקרו אחורבן נבוכדנאצר קא סמיך וכתיב בירמיה (מ"ט ג') בחורבן שחרב נבוכדנאצר את עמון הילילי חשבון כי שודדה עי צעקנה בנות רבה, ובמצרים כתיב (ירמיה מ"ו י"ט) כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים. יש מדקדקים שאדומים לא נתבלבלו, דאמרינן בעבודה זרה (י' ב') ששאל אנטונינוס המלך לרבי אם יהיה לו חלק לעולם הבא ואמר לו הן והשיב לו אנטונינוס והכתיב (יחזקאל ל"ב כ"ט) שמה אדום מלכיה ושריה, ועוד מדקדק שם (י', א') התלמוד גבי יום גינוסיא של מלכים ומי מוקמי בני עשו מלכא בר מלכא והכתיב (עובדי' א' ג') הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד שאין מעמידין מלך בן מלך משמע שאדום לא נתבלבל, יש לפרש שאין בלבול מועיל בזרע המלכים שמתוך חשיבותם יש להם שם וניכרים בכל מקום (ע"פ יראים סי' מ"ג).
